איך מדליקים אור בחושך כזה?

"היה פשוט חושך. הכל התפרק. הכל נשבר". היא מחפשת את המילים.
כשהיא יוצאת מהפגישה, אני מרשה לעצמי. לבכות. להיזכר ברגע הזה,
בחושך שלי.

"מה הרגשת"? אני שואלת אותה. בדיוק ברגע שסיפרו לך על מותו.

היא מישירה אלי עיניים מוצפות בדמעות.

"היה פשוט חושך. הכל התפרק. הכל נשבר". היא מחפשת את המילים.

כשהיא יוצאת מהפגישה, אני מרשה לעצמי. לבכות. להיזכר ברגע הזה,

בחושך שלי.

ברגע ההוא, כשהאנשים מתחילים להגיע, צוותי מד"א עוזבים את הבית, בעלי כבר לא בעולם הזה.
בסך הכל שעה וחצי קודם הכל היה מואר כל כך קודם ובבת אחת השתררה עלטה.

חושך כבד.

מה עושים עכשיו? התהום כבר נפערה מתחתי.

אני צריכה רק לשחרר קצה חבל ואני נופלת. כל כך עמוק.

מחפשת בתוכי במה להיאחז.

מנסה להסדיר נשימה, לנשום נשימה אחת, עמוקה.

איך מדליקים אור בחושך כזה?

היא אומרת שהיא רוצה מהר. שיהיה אור חזק. אפילו מסנוור.

כזה שלא פוחדים להשאר לבד כשהוא דולק.

לגרש החושך, היא רוצה.

אפשר? אפשר לגרש את החושך?

חז"ל מלמדים אותנו עצה נהדרת.

"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

במצב כזה של חושך, אפשר מעט. אפשר רק קצת. אין עוד כוח

והחושך חזק וגדול. במצב הזה אנחנו מבקשות לוותר, לתת לחושך לקחת אותנו

אל התהום הזו, שלמטה.

אבל אם עושים פעולה אחת, קטנה, יש לה כוח במצב הזה, כוח מעל לטבע.

"לאט", אני כמעט לוחשת לה, "לאט, מעט. כי מעט עושה הרבה", "כי מעט זה לפעמים כל מה שאפשר".

במוצש"ק, נדליק נר ראשון של חנוכה,

מתוך החושך, החורבן – עלה האור – לאט, מעט, והתווסף – עוד ועוד…

נס גדול היה פה – כי בחושך שלך ושלי, כאן, עכשיו,

אפשר, בכל מצב להדליק קצת אור. תקוה. ומשמעות.

פעולה קטנה, תפילה, הודיה שמבקשת לראות את החסד שקיים תמיד בתוך החושך, אם רק נתבונן ונזהה אותו.

 

אז מה את יכולה כבר עכשיו לעשות בחושך הזה?..

איזה אור קטן את יכולה להדליק?

 

מיכל

2 תגובות
  1. אסתר ילין להגיב

    גלילאו גליליי
    אמר בסוף חייו :
    ״ ואף על פי כן,
    נועה תנועה״ !!
    – אין קביעות בעולם !
    כך
    שכל מצב
    הוא תמיד בגדר
    התפתחות ומעבר
    ממצב הכביכול – ״קבוע״
    למצב – הההמשכי שלו
    והכל בשלבים :
    יש מצב
    שנתפס כ – סטטי ויציב
    ונתייחס
    אל שלב זה בתהליך
    ונקרא לו ״equillibrium"
    כלומר ״שיווי משקל״
    ואז
    קורה משהו
    אשר גורם לשינוי
    בסטטוס קוו של המצב
    ומוציא אותו מהאיזון
    ומכניסו
    למצב החדש
    אשר הוא ה-"disequillibrium"
    כלומר
    המצב של
    חוסר שקט ושלוה
    כי הרי
    יש שם תנועה
    ותהליך של
    התפתחות חדשה
    בה
    יש מקום
    כי-נפתח מקום חדש
    המקום
    שתפס המצב הקודם
    מתפנה
    לבניית המקום החדש
    ונמצאים שם
    דווקא בעלייה
    ומטפסים
    עד שמגיעים
    לשיא ההתפתחות – ה "climax"
    של השלב התורני הנוכחי
    של כאילו
    ״ המנוחה והנחלה ״
    בגדר מישור יציב ורגוע
    שנקרא לו ״plateau"
    ואז,
    הפלא ופלא
    שוב מתרחש משהו
    חדשות לבקרים
    כל פעם משהו
    כזה או אחר
    שעומד על הפרק
    ושוב
    גורם לשינוי
    בסטטוס קוו
    של המצב שהגענו אליו
    ושוב
    מתמודדים
    מתאקלמים
    וממשיכים
    וכן הלאה
    וחוזר חלילה …
    ובזכות כל זה
    בזכות האפשרות
    של שינוי ומעבר
    שזאת ממש ברכה,
    גם אם
    יש קושי
    בכל סדר גודל רלוונטי,
    הרי התנועה
    כל כך מאפשרת
    ובעיקר את ״התשובה״
    כי
    אין אחיזה בעבר
    ואין קשר למה שהיה
    רק עם הפנים קדימה
    עם תקוה !
    עם הרבה תקוה !
    ויש עניין
    שמאד מעודד
    כי הרי הקב״ה
    ״ מחדש בכל יום
    מעשה בראשית ״
    וכל האפשרויות
    קיימות
    לשירותינו
    לרווחתינו … !
    ״ קל מלך נאמן ״
    הכי מאפשר
    הכי מחבק
    הכי אוהב
    הכי בעולם !

  2. ליאת להגיב

    מיכלי. אתמול הייתה אזכרה לאחותי. שנה מאז. הדברים שכתבת …שומרת אותם איתי ומעבירה למשפחתי .להדליק את האור. תודה

השארת תגובה