איך מכל זה עושים בכלל משפחה?

 

הפנים האמיתיות שמאחורי המשפחה שלך –

מייל מיוחד ליום המשפחה

כמו פטריות אחרי הגשם,

צצות תמונות של משפחות מהממות,

הכי יפות, הכי קרובות, נטולות דאגות וקשיים.

אבל האמת היא שלעשות משפחה זה אחד הדברים הכי מורכבים שיש בעולם

ומאחורי רגע אחד כזה של צילום פוטגני בארוע משפחתי

יש הרבה מאד רגעים שרובם לא מצטלמים טוב ולא תראי אותם בשום מקום

אולי אולי תרשי לעצמך לפגוש אותם כשאת ברגע של אמת עם עצמך,

או בזמן של טיפול ועבודת מודעות.

 

אין יום שעובר שאני לא שומעת את הקול הזה מנשים שאני פוגשת –

הילדה הזו, הילד הזה, הבעל הזה, – כמה התמודדות, איך דיברנו, מה אמרנו, איך שתקנו.

ובאמת באמת אין דבר יותר קשה מלחוות קושי אמיתי, אולי אכזבה,
מרירות או בדידות בתוך המשפחה שלך.

 

במיוחד – והכי קשה אולי אם היית ילדה כמוני – שרצתה משפחה אחרת, שלמה, לא כמו שגדלה בה כילדה – ואז לגלות שכמה שלא עשית ועבדת ועמלת ובנית – יש דברים בהם טעית. אולי אפילו נכשלת – זה לא פשוט. בכלל לא פשוט.

 

לעשות משפחה – ואז לגלות שהדברים מתפרקים לך בין הידיים ללא שליטה, כמו שקרה לי כשהתאלמנתי וכמו בעוד מלא סיפורים שאני שומעת – יכול לגרום לנו להפסיק להאמין. להפסיק להאמין שזה אפשרי בכלל ובוודאי בשבילינו.

 

המון המון זמן לקח לי להתגבר על התחושה הזו שפיעפעה בי. קודם כל בכלל להכיל אותה ולא לנסות להחביא אותה מעצמי. המרירות הזו שידעתי שאם לא אצליח להמתיק אותה – תהפוך ליאוש.

 

והנה, ביום המשפחה שמציינים אותו היום,
אני מוצאת את עצמי בסוג של משפחה שאני לא מכירה ושלא חשבתי בעבר שתהיה לי.

פאזל עם חלקים משובחים במיוחד – הילדים שלי, הילדים שלו, בעלי, אני

ואיך מכל זה עושים בכלל משפחה?

אולי הכי חשוב ביום המשפחה (ובכל יום..) לעצור רגע ולהתבונן במראה. בעצמינו.
כן, יש פער בין מה שרצינו וחלמנו לבין מה שקורהעכשיובחיים שלנו,
(כמה מיילים אני מקבלת מנשים שרוצות זוגיות ואהבה וזה עוד לא קורה,
שיש להן נתק עם ילדיהן או ששרויות במשבר עמוק שלא מצליחות לצאת ממנו באמת)
כן, אולי זה קשה יותר ממה שחשבנו, ויכול להיות שיש לנו עוד הרבה הרבה עבודה לעשות – אבל זו האמת. ואם לא נעמוד מולה – ואם לא ננשום אותה – ואם לא נסכים לקבל אותה ,
ואם נמשיך לשים על עצמינו מסיכות – איך נוכל באמת באמת לחיות את החיים שאנחנו רוצות ומבקשות במלואם?

שקרים קטנים מחלחלים לנו בתוך סיפורי החיים שלנו ובתוך הלב והגוף ויש להם מחיר.

אז היום יום המשפחה.

אבל גם ראש חודש אדר.

וכתוב שכשנכנס אדר – מרבין בשמחה.

ואיך אפשר להיות בשמחה אם לא הכל בסדר וכמו שרציתי?

דווקא. דווקא אז.

מתוך אמונה שכל מה שמגיע אלי מגיע לעזור לי לתקן, להתפתח ולשמוח.

ש.מ.ח – צ.מ.ח – הם שורשים קרובים – שמחה היא יצירתיות,

התחדשות והמעגל הזה של שמחה בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו" – היא סוד גדול.

כי ההבנה שבדיוק בדיוק ככה צריך, ככה צריך להיות,

ככה צריך להיות הצילום הזה של המשפחה שלי – לא ביחס למשפחות אחרות

אלא אך ורק ביחס לדרך שלי,

למסע בו אני צועדת שהוא חיי – הוא הקרקע והאדמה הכי טובה

בה אני יכולה לגדול ולשנות, לבחור ולהתפתח,

לחזק את האמונה והכרת הטוב שלי לבורא עולם – ששום דבר מחלקי הפאזל הזה

שלרגעים נראה לך וגם לי שקשה לחבר – לא מובן מאליו

והכל בחסד וברחמיםובאהבה גדולה.

שלך, באהבה

מיכל

3 תגובות
  1. יעל להגיב

    וואו מיכל! שוב את מרגשת בעדינות ובפשטות שלך! קסם שאת! כמה שכל מילה נכונה ומדוייקת. אני אחרי מדיטציה מול הים וכתיבת בוקר ארוכה.. אי שם בחופי פלורידה מיאמי היפה.. נושמת רגעים חדשים מפנימה ונותנת להם למלא בי מצבורים להמשך הדרך. מזדהה עם כל מילה.. חלקן כתבתי בדרכי שלי לפני שעה קלה. שמחה ומתחזקת ממך כל פעם מחדש! מקוה שבע״ה את בטוב . ובונה לך את קינך החדש השלם (שהוא בעצם חייב להיות מורכב גם מהשבור) והרי את מאסטרית טובה בלצלוח אתגרים! אוהבת ומעריכה ומתחזקת ממילותייך. יעל ביטון ❤️

    • michal להגיב

      יעלי אהובה!!
      כמה משמח שכתבת לי משם.. מקוה שאת אוספת כל דקה של שקט, שמש ואהבה והתבוננות – למסע שלך
      את פשוט מדהימה בדרך שאת עושה
      שבת שלום ומבורך שולחת לך חיבוק של בצק של חלות שבת שתופח עכשיו במטבח

השארת תגובה