היתה תקופה בחיי
ככה סביב גיל ההתבגרות
שחורף היה עושה לי עצוב
בס"ד
היתה תקופה בחיי
ככה סביב גיל ההתבגרות
שחורף היה עושה לי עצוב
האפור הזה, הקר
היה גורם לי לדכדוך
ואז איכשהו הייתי חושבת על הסיפור על הילד והעלה.
היה ילד קטן, ששמע את הרופא אומר לאבא שלו,
שאמא שלו, ששוכבת חולה כבר זמן רב,
לא תחזיק מעמד.
"למעשה" אמר הרופא "היא תחזיק מעמד רק עד שינשור העלה האחרון שעל העץ".
העץ הזה עמד מחוץ לחלון של חדר השינה של הוריו
ואמו החלושה שכבה רוב היום והביטה בו.
הילד ראה שהעלה עומד לנשור
הוא הבין את משמעות העניין. ימיה של אמא שלו ספורים.
ואז הוא החליט לעשות מעשה –
הוא החליט לצייר עלה.
הוא צייר את העלה בדיוק בזמן שהעלה נשר,
בדיוק במקום בו היה.
אני זוכרת את הרגע שהמדריכה בצופים
סיפרה לנו את הסיפור הזה.
באזור כיתה ה'.
משהו בלב שלי נפתח
קוראים לזה תקוה.
הבנתי בצורה עמוקה
שגם אנחנו, בכל מצב, יכולות לצייר עלה כזה –
שיזכיר, שיתן אורך נשימה, גם כשאנחנו בחורף
והעלים מזמן נשרו
והעץ שלנו עומד חשוף
גם כשהחיים שלנו , או של מישהו אחר – תלויים בזה.
מה היה סוף הסיפור? יום אחרי יום האמא התבוננה בעלה.
הוא היה שם. זה נתן לה כוח.
אם העלה מצליח להחזיק בחורף, אולי גם אני יכולה? עברה מחשבה בראשה.
יום ועוד יום, האביב הגיע ואיתו עלים רעננים וחדשים.
וגם אמו של הילד הלכה והתחזקה עד שהבריאה.
העלה הקטן שמחוץ לחדרה העניק לה כוח, תקוה, התחדשות, אמונה, חיים.
ויקטור פרנקל בספר המכונן שלו – "האדם מחפש משמעות"
מצטט את ניטשה:"אדם יכול לשאת כל איך אם יהיה לו בשביל מה".
לפעמים ה"בשביל מה" לא חזק מספיק וקר וחסר לנו
ואז מגיע הזמן – לצייר עלה.
לצייר עלה שיהיה שם להזכיר
שעוד מעט, באביב, יצוצו עלים חדשים וירוקים
ושמשהו כבר עכשיו קורה בפנים
גם אם אנחנו לא מרגישות אותו והוא לא גלוי לעין.
רגע של התבוננות:
איפה בחיים שלך כרגע את לא מאמינה שיצוצו עלים חדשים?
איזה עלה את יכולה לצייר לך?
לפעמים הכל נראה חסר תקוה.
בחוץ לא זורחת השמש
והעץ שלנו נראה ערום וחסר חיים.
אבל גם ילד קטן ובוודאי גם אנחנו
יכולות להדליק שם מקום לתקוה.
כולנו יכולות לצייר עלה שיהיה שם ברגעים הקשים
ויזכיר את דרך הבריאה המופלאה
את התנועה של החיים,
שמתרחשת בתוך העץ
כבר ברגע הזה כשחורף בחוץ.
בדיוק בט"ו בשבט עולה השרף בעצים
מה שמעיד על כוח ההתחדשות של העץ
שיבוא לידי ביטוי ונראות
בדיוק בזמן המתאים
באביב.
ואל תגידי שאין שום דבר שאת יכולה לעשות – בואי נלמד מהילד הקטן הזה.
הילד הזה מהסיפור היה חכם ובעיקר – הוא אהב את אמא שלו ולא רצה לאבד אותה.
ועשה מה שיכול היה לעשות בזמן ובכלים שעמדו לרשותו.
מזמינה אותך לצייר עלה,
ולהחזיק אותו קרוב אליך..
באהבה,
מיכל