לא נולדתי מחדש. נולדו בי חלקים חדשים…

השבוע, התראיינתי בתוכנית של מנחם טוקר בערוץ 2 על הספר שלי.  (מוזמנות לצפות בשישי לקראת שבת)

"אז נולדת מחדש?" הוא שאל אותי. עצרתי רגע. חשבתי לשניה. "נולדו בי חלקים חדשים" עניתי.

"מי היה מתאר לעצמו שאשב באולפן טלוויזיה ואתראיין על הספר שלי.."

 

 

אחד הרגעים שנצרבו בזיכרוני היה רגע בחורף הראשון בלי כרמי, בעלי.

דיברתי עם צלמת שהיכרתי וביקשתי ממנה לצלם אותי לצורך עבודה.

סיכמנו שנצטלם טבעי ומה יותר טבעי מאשר עם הילדים?

קבענו אחר הצהריים בפארק הירקון, היה אויר קר אבל נעים והלל ורות היו איתי.

אחרי כמה ימים קיבלתי את התמונות.

אני זוכרת את הרגע הזה. הרגע בו ראיתי את האבל והאובדן.

הם פשוט היו שם, נשקפים מהעיניים שלנו בכל מבט, בכל חיבוק, בכל חיוך.

אני זוכרת שזה הימם אותי. לא תיארתי לעצמי שזה ניכר כל כך,

הפנים שלי כמו שהיכרתי אותן – השתנו.

ובעיניהם של ילדי ראיתי יתמות וגעגוע.

זה היה כל כך כואב וקשה לפגוש את זה, שסגרתי את התמונות האלה

ולא פתחתי יותר. כמובן שלא השתמשתי בהן.

 

השבוע חשבתי על הרגע ההוא.

כשקראתי את פרשת השבוע, פרשת שמות.

בסוף הפרשה מוזכר ניסיון מאד קשה בו נדרשו לעמוד שפרה ופועה, המיילדות.

 

פרעה ציווה עליהן להרוג את כל הבנים שהן מיילדות. תחשבו רגע – מציאות חיים מאד קשה, סכנת חיים ממש.

בפסוק הבא כתוב .."ותראן המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצריים ותחיין את הילדים"

המיילדות בחרו לא להקשיב לגזרה ולעשות את מה שהן מאמינות בו.

גם במציאות הבלתי נתפסת הזו , גם במציאות קשה ובכל זמן יש לנו בחירה.

איך בוחרים בזמן של מציאות קשה וכואבת? איך בוחרים בזמן משבר?

"לבחור" אותיות "חיבור".

בחירה שהיא מדויקת ובעלת משמעות עבורנו צריכה להיות מחוברת.

אנחנו לומדות מהפרשה שני סוגי חיבור:

חיבור לקב"ה, לאמונה. "ותראן את האלוהים". במצבי משבר, אמונה מעניקה עוגן מכיוון שהיא

מלמדת אותנו שיש סיבה ומסובב, גם אם אנחנו לא מבינות ורואות בעיני הבשר שלנו את הדברים.

חיבור לעצמינו. לזהות שלנו. לערכים ולאמונות שלנו. החרות להיות מי שאנחנו לא תלויה במציאות

החיצונית שלנו, גם אם יש קושי לבטא אותה כלפי חוץ. חיבור לזהות וליעוד שלנו – לשמות שלנו.

תפקידן של שפרה – היה לשפר ולראות דברים טובים ופועה היתה פועה – משמיעה לתינוק קולות ומדברת איתו.

הן היו מחוברות לתפקיד שלהן, לשליחות שלהן בעולם – ומתוכה בחרו.

 

המיילדות מלמדות אותנו על כוח נשי שבהכרח קשור ללידה של חיים חדשים. הן מלמדות אותנו על

לידה מתוך משברמשבר – בעברית מקראית היה שרפרף הלידה עליו היתה כורעת האישה ללדת.

כלומר מהמצב הכי כואב, שיש בו חוסר ודאות וסכנה – נולדים אי"ה חיים חדשים.

בחורף ההוא, כמו בכל יום מאז, אני בוחרת.

 

בזמן שמים שלי אני מתחברת לכאב שלי – לא בורחת או מטשטשת אותו, מתחברת לרצונות שלי,

לסימנים שהשם שולח לי, לרצונות שלי.ולפעמים אני לא.

ולפעמים אני נופלת.

וכואבת וחסרה וכבר לא נלחמת בזה

וכשמגיע רגע חדש שוב מתחברת,

קמה, 

ובוחרת.

בחיים.

 

השבוע, התראיינתי בתוכנית של מנחם טוקר בערוץ 2 על הספר שלי.

(מוזמנות לצפות בשישי בשעה 14:00 לקראת שבת)

"אז נולדת מחדש?" הוא שאל אותי.

עצרתי רגע. חשבתי לשניה.

"נולדו בי חלקים חדשים" עניתי.

"מי היה מתאר לעצמו שאשב באולפן טלוויזיה ואתראיין על הספר שלי.."

 

אחר צהריים אחד השבוע אספתי את הילדים ובספונטניות נסענו לשעה כזו לנמל תל אביב.

הסתכלתי עליהם – רצים, משחקים.

זה לא מובן מאליו. אני יודעת. בתוכם יש אבל, עצב וגעגוע

הוא לא הלך לשום מקום. אבל יש גם חיוכים, גם שמחה.

והיה שם רגע אחד. ידעתי. ישמר בלבי.

עמדתי ליד רות שישבה על הסוס הלבן בקרוסלה.

הצמדתי את הלחי שלי לשלה.

מעלי היו פרושים השמים שכבר נמתח בהם  קו כתמתם של לפני שקיעה

 והיה שם כל מה שצריך, בחיים האלה,  ברגע ההוא.

 

ידעתי. שום דבר מזה לא  מובן מאליו.

 

וידעתי – הרגע הזה הוא תולדה של אלפי רגעים אחרים של התמודדות, של בחירה,

של חיבור, של זמן שמים, וגם של כאב שקשה לבטא במילים.

וחשבתי – אם עכשיו היתה שם מצלמה.  מה הייתי פוגשת בעיניים של ילדי?

מה הייתי פוגשת בעיניים שלי?

 

נשמתי את הרגע הזה.

עצמתי את העיניים .

הלב שלי היה פתוח לרווחה

ורואה

וחי.

 

מוזמנות להגיב ולשתף באהבה,

מיכל

6 תגובות
  1. מיכל יוסף שגיב להגיב

    מיכלי
    הפוסט נוגע, מרגש ומקסים.
    כמה הכל מעורבב- שמחה וכאב, עוצמה וסדק, גזרת פרעה וניסי ניסים.
    פסיפס חיים מרגש.
    מאחלת שהאור תמיד יגבר על החושכה המתגנבת ושהלב ימצא תמיד את נקודות החיבור לשמחה. נדמהשזה המסע שלנו כאן.
    חיבוקים ואהבה וגעגוע
    מיכל

  2. גינת רוגל להגיב

    מיכלי אהובה, את מופלאה ביכלותיך, אשת חיל מעוררת השראה , אמא מדהימה לילדייך וכותבת כל כך מרגש ומחבר.
    סיפרך הקסום "זמן שמיים" הוא ספר מופלא וכל כך משמח שראיינו אותך בטלביזיה, כך כולם יוכלו לזכות בזיו פניך.
    מאחלת לך ימים של אור כמו האור והרכות שאת מפיצה סביבך, חיבוק גדול אוהבת אותך
    גינת

    • michal להגיב

      פשוט אין על טוב הלב שלך ואין דבר חשוב יותר בעולם הזה מעין טובה ולב טוב ולך יש את שניהם!!!
      תודה גינתי אהובה מחבקת אותך חזק
      מיכל

  3. ליאת להגיב

    מיכלי איך את יודעת לגעת בנפש עם מילים ומחשבות שעוברים גם בראשי…
    אובדן של מישהו יקר לך.
    גם בי נולדו "חלקים חדשים". תובנות ומחשבות שאני מבינה שהחיים כאן ועכשיו.
    את מדהימה.
    נשיקות .

    • מיכל להגיב

      תודה ליאתי אהובה!
      תודה ששיתפת אותי ותודה שחיזקת את הריפוי והשליחות שלי :"לגעת בנפש"..
      חיבוק גדול לשבוע של כאן ועכשיו
      מיכל

השארת תגובה