חנוכה

חנוכה?
זה לחנות. לעצור את התנועה. לעצור את המרוץ.
להתכנס כל איש לביתו.

חנוכה נקרא כך מכיוון שחנו בכ"ה. בכ"ה בכסלו ארע הנס, נס פך השמן ומאז אנחנו מציינים את התאריך הזה, כל שנה ושנה.

 להדליק נרות חנוכה ולהתבונן בהם. לראותם בלבד. לשבת חצי שעה ללא מלאכה, להתבונן, לעצור את המלאכה בחוץ ואת המחשבות הרודפניות הממשיכות להלום בנו.

יש הרבה הזדמנויות כאלה. לעצור. כל שבוע אנחנו מוזמנים ומצווים לעצור בשבת. לשבות מחיי החול ולתת לנשמה את המזון לו היא זקוקה. להתחדש. החייים שלנו מלאים הזדמנויות להתחדשות, התבוננות, החלטות טובות ושינויים קטנים וגדולים, אם רק נהיה קשובים להם.

אני זוכרת תקופות שלמות בחיי שחלפו ביעף. היום, בדיעבד, אני משכילה לדעת, לפחות על חלקן, כמה היו משמעותיות. על חלק אחר אני מצרה שלא הייתי נוכחת בהן יותר. הזמן עובר ושוב אינו שב. ובכל זאת – היהדות מאפשרת לנו, להתחבר לאנרגיה של חג, מועד וחודש – שחוזרת כל חג מחדש.

אני מתפללת שתמיד אוכל לעצור, לחנות, להתבונן, להשתמש בבינה הנשית שניתנה לי להבין דבר מתוך דבר, להשפיע טוב על סביבתי ולהפוך כל רגע לבעל משמעות.

אז רגע לפני שהחורף בא, הלילות כבר ארוכים, ואנחנו נפרדות לעוד שנה מהאור העצום של חנוכה, אני רוצה להתפלל שכל התפילות שהתפללנו מול הנרות – יתקיימו, שההתכנסות פנימה – לבית חם, למרק מהביל ולגרביים עבות – יגרמו לנו לחמם ולטפח את החלומות שלנו – כדי שבבוא האביב, יתחילו ללבלב ולצאת החוצה…

זה זמן נהדר להתבונן על החלומות שלך. על הרצונות והשאיפות שלך. לנשום עמוק ולאפשר בים המטלות הכתובות על המקרר או ביומן גם זמן לעצמך. זמן אישה שמאפשר לך התבוננות, להרפות, לתת ליצירתיות שבך זמן ומקום. רעיונות נפלאים נולדים במקום הזה. מקום בו את לא רק "חייבת"

אלא ממש רוצה. כשאת רוצה – דברים נפתחים בשבילך. בפשטות. מתוך אמת. באהבה גדולה.