לרגעים איבדתי את זה לגמרי וגם תובנות לחזור לאיזון בימים האלה

 

היו רגעים בשבוע האחרון שאיבדתי את זה לגמרי.

ימי הקורונה והמצב, ערערו אותי והביאו אותי למקומות לא פשוטים.

אני יודעת מעבודה עם מאות נשים בשנים האחרונות, שמצבים כאלה תמיד מוגברים אצל מי שחוותה טראומה. וטראומת האובדן, האלמנות והלבד שחוויתי בשנים האחרונות הרימה ראש.

אז הנפילה הזו קיימת וחשוב לי להביא את זה ככה גם לכאן ולא להציג "שהכל טוב".

אני לא במדרגה הזו בכלל. אני יותר ב"שבע פעמים יפול צדיק וקם"

נשאלת השאלה – אם הוא צדיק אז למה בכלל שיפול? והתשובה היא כי ככה זה בחיים.

החיים מלאים נפילות ונסיונות, גם למי שעובדת על עצמה כל הזמן.

אין ספק שמה שהבורא שהוא טוב ומיטיב מזמן לנו כאן הוא ניסיון. גדול. שאף אחת עוד לא התנסתה בו, וכולנו לומדות אותו ממש עכשיו.

זה ישר לוקח כל אחת מאיתנו גם לכוחות, המשאבים, העוגנים שלה

אבל גם לטראומות, לפצעי ילדות ולדפוסים שלנו,

גם אלה שכבר לא משרתים אותנו או לא טובים לנו או אלה שכבר חשבנו שנעלמו מזמן.

אז נופלים תמיד. אבל הענין אצל הצדיק – שהוא לא נשאר שם –

הוא פשוט קם. גם אם נפל עמוק, הוא לא נשאר שם.

גם אם קשה ממש לעשות את זה – הוא קם.

גם אם נפל 7 פעמים – בסוף הוא קם.

אני רוצה לשתף אתכן בכמה דברים שעזרו לי בימים האלה לחזור לאיזון שלי,

דברים שאולי יכולים לסייע גם לכן –

  1. להפסיק להתנגד למציאות. להפסיק להתנגד ללו"ז שהשתנה לגמרי, להפסיק להתנגד לזה שכולם בבית, לזה שאין לי זמן כמו שאני צריכה ורגילה לעצמי . לא לאבד כוחות בשחיה נגד הזרם. להרפות. לעבוד מתוך התנאים.
  2. למצוא את האדם שאפשר לדבר איתו – זה שיקשיב, יכיל, יקבל אותנו בנפילה, זה שלא נמצא כרגע מוצף בחרדה בעצמו (גם אם היה ויהיה עוד דקה) ושפנוי, אפילו לקצת, כדי להשפיע עליך רק טוב. (ותודה למאיה אהובתי)
  3. לנשום פנימה. להתפלל. לעשות מדיטציה ולמצוא שוב את נקודת השקט בתוכינו. את הסנטר הזה, שממנו אנחנו פועלות הכי טוב, ושהוא משתבש מכל ההצפה הרגשית וההצפה של המידע המבהיל הזה מסביב. למצוא את הנקודה הזו, זה ממלא ומאפשר להרחיב פרספקטיבה גם אם היא בורחת אחרי שניה בדיוק. אפילו להיזכר שהיא קיימת בתוכינו בימים האלה זה מספיק לגמרי.

אני תמיד אומרת ש"כל אישה צריכה מחברת משלה". גם מי שלא כותבת ספרים ואפילו לא כותבת בכלל – הרי לחשוב כולנו חושבות והרבה ולדבר גם, אז בדיוק ככה, מהמקום הזה וכמו שזה – לכתוב. להתחיל להתחבר לעצמינו, כדי להתחבר לנקודת האיזון, השפיות והיציבות ולהיות מסוגלות לתפקד, להעניק ולהיות בישוב הדעת גם בימים האלה.

בתקופה הקרובה, אשתדל לתת לכן, קהילה יקרה ואהובה שלי, קצת מהתובנות והכלים שאני משתמשת ומתרגלת יחד עם הנשים שאני מלווה (כרגע בשיחות טלפוניות בעיקר..) ומקוה שתוכלו לקחת מכך גם לכאן ועכשיו שלכן.

אז היום, יום ראשון ותחילת השבוע, אני מזמינה אתכן למצוא לכן מחברת אחת טובה, כזו שכיף לכן לכתוב בה ופשוט לשבת כ-10 דקות ולכתוב כל מה שעולה לכן בראש ובלב. (בהמשך אתן לכן הנחיות ספיציפיות – כרגע בואו נתרגל למצב ונתרגל ככה) למה דווקא מחברת, מתי לכתוב, מה בדיוק וכו – אכתוב בהמשך (מי שיש לה את הספר שלי "זמן שמים – עבודה רגשית ורוחנית לנשים" – יכולה לחזור ולהעמיק שם)

מוזמנות לכתוב לי במייל חוזר,

לנייד – 0502330764

או להצטרף לקבוצת הפייסבוק זמן שמים – המקום לעבודה פנימית נשית

שלכן, באהבה ובתפילה לימים בריאים וטובים

מיכל

השארת תגובה