שלום נשים יקרות,
השנה זכינו בחודש אדר כפול – הזדמנות מכופלת לעבוד על מידת השמחה בימים האלה.
אבל איך אפשר לשמוח כשאנחנו בעיצומם של התמודדות, של קושי וניסיון?
חז"ל מלמדים אותנו ונותנים לנו שני סימני דרך:
"אין שמחה כהתרת הספיקות" –
כשיש בלבנו ספק, הוא גורם לנו פעמים רבות לעצב ולחולשת הדעת.
כשאנחנו מחליטות להניח לספקות, ולהאמין שהכל מדויק
ולהתחזק בכך – הספק מפנה את מקומו ומשאיר מקום לשמחה.
נקודה למחשבה (ולחמש דקות "זמן שמים" ועבודה..)
היכן בחייך היום יש ספיקות? איך הם משפיעים על חייך?
איך יראו חייך בלעדיהם? מה את כבר יכולה לעשות כדי להתקדם לשם?
"אין שמחה בלא חידוש ואין חידוש בלא שמחה"
תחשבו על זה – גם בפרטים הקטנים – כשאני מתחדשת בחפץ קטן לבית,
בבגד או במחברת חדשה שעושה לי טוב – החידוש מביא איתו תנועה של שמחה.
גם כשמשהו ממש ממש קטן משתנה במרחב של קשר עם אדם שקרוב אלי.
וגם כשאני שמחה, אפילו לא שמחה ממקום עמוק
של עבודה פנימית – אלא משהו מבחוץ שימח אותי –
יש כבר זרימה אחרת של אנרגיה והתחדשות – וזה כשלעצמו יכול להניע אותי למקום אחר.
בעומק הדברים – השמחה היא תוצאה של עבודה פנימית ושל מודעות.
שמחה היא תוצאה של שינוי תודעה – לכן כולנו ברוב המצבים בחיינו
יכולות להיות במצב של שמחה – גם אם לא תמיד שלמה
וגם אם באותו הזמן יש בחיינו התמודדות – דווקא רגעים של שמחה
מעניקים כוחות להתמודד בצורה טובה יותר עם ניסיונות.
אז איפה עכשיו, בפתחו של שבוע חדש,
את יכולה להכניס חידוש אל תוך העשיה שלך,
ואולי, אולי בדרך שאת חושבת על עניין מסוים
שמטריד או מכאיב לך – אולי החידוש הזה יתחיל משהו חדש..
ביום חמישי נפגשנו לערב חלה באהבה – ההתרגשות והשמחה
לקראת הנשים הרבות שהגיעו לסלון שלי היא חידוש כל חודש מחדש!
להתראות בפוסט הבא,
מיכל