כשהייתי בכיתה א' הכנתי לאמא שלי מתנה לכבוד יום האם.
זו היתה מראה קטנה לתיק בצורת לב, אותה ציפיתי בטפט בהיר ומחוספס.
בס"ד
כשהייתי בכיתה א' הכנתי לאמא שלי מתנה לכבוד יום האם.
זו היתה מראה קטנה לתיק בצורת לב, אותה ציפיתי בטפט בהיר ומחוספס.
היו לי ידיים שמאליות והתקשתי בגזירה אבל אני ממש זוכרת את הסיפוק שהיה לי
כשהגשתי לאמא שלי את המתנה הצנועה והמרגשת הזו שהוכנה באחד מהשיעורים בכיתה א'.
היה לי נוח שזה היה יום האם. בתור ילדה להורים גרושים,
מה שקראו אז "משפחה מפורקת" זה היה נוח לא להתמודד עם הסוגיה הזו
וביום הזה להתמקד באמא שלי איתה התגוררתי.
חשבתי על זה בדרך חזרה מהגן של רות הבוקר.
יצאתי מפעילות שהעברתי לבנות המתוקות בגן שלה.
רות היא "ילדת השבוע". וזה אומר שהיא עוזרת לגננת ומקבלת כל מיני תפקידים חשובים
אבל הכי מרגש מהכל – זה שאמא של ילדת השבוע מגיעה לגן לעשות פעילות לילדות.
בלי לתכנן מראש, היום יצא גם ראש חודש אדר וגם יום המשפחה.
בבוקר קמנו מוקדם והכנו בצק לחלות. כל ילדה הכינה לעצמה ולמשפחה חלה
מלאה בתפילות קטנות ומתוקות.
אבל לפני הכל סיפרתי להן את תפילילה.
כשכתבנו את תפילילה מאיה ואני זה היה לפני 14 שנה.
"כמה שהכל מדויק" חשבתי לעצמי
כשהגענו לדף שהולך ככה "לאנשים שבלב לכל המשפחה
לילה טוב מיוחד וליל מנוחה
לכל משפחה זיכרונות ותמונות
משפחה כמו שלך משפחות קצת שונות
יש מין התרגשות לפני שבא תינוק
יש געגועים למי שכבר רחוק
משפחה זה מקום בו מרגישים שייכים
משפחה זה הבית שלא שוכחים"..
בשורה הזו "יש געגועים למי שכבר רחוק" רעד לי הקול.
מה ידענו אז מאיה ואני כשכתבנו את המשפט הזה,
מה ידעתי אני אז על געגוע?
ילדה שלי, יש משפחה כמו שלך ויש משפחות קצת שונות
ואת בחכמתך ורגישותך יודעת את זה ממזמן.
יש משפחות שאבא חוזר הביתה מהעבודה,
משחק על השטיח,
מרים על הכתפיים
ולוקח לגן.
אצלנו יש הרבה זיכרונות
איך שפעם אבא היה חוזר מהעבודה כל יום
והיינו מחכות לו בחלון הגדול שבבית הקודם בתל אביב,
איך שישר כשהיה מגיע היה משחק איתך שעות על השטיח
אפילו שהיית כל כך קטנה, רק בת שנה,
איך שהיה מרים אותך גבוה גבוה עד לשמים
ושניכם הייתם צוחקים כל כך.
עכשיו כמו שאת אומרת
אבא גר בשמים
ויש את האחים שלך שמשתדלים לתת לך משהו
מכל מה שהיה לנו אז.
ויש אותי, שנושאת בלבי את ההבטחה שנאמרה בלי מילים
שנכתבה מאהבה גדולה גדולה
להביא יחד ילדים לעולם
ולהיות בשבילם כל מה שאפשר.
כבר כמעט 3 שנים אני משתדלת.
להיות בשבילך אמא ואבא גם.
שתראי דרך העיניים שלי כל מה שהאמנו בו יחד
כל מה שרצינו בשבילך ובשביל האחים שלך
אף אחד לא הכין אותי שאפשר כל כך להתגעגע למי שכבר רחוק
ושהגעגוע הזה הוא תמידי
ואת גדלה יחד איתו, עם הגעגוע,
כי כל תא בגוף שלך זוכר, אני יודעת,
את החיבוק החם
ואת האהבה שנשקפה תמיד מהעיניים
של אבא כרמי.
אהבה עד השמיים ובחזרה.
אחר כך אחרי שסיפרנו את תפילילה והכנו חלות
יצאנו החוצה לחצר
וביקשתי מכל אחת מהחברות שלך
להתפלל על משהו אחד שהיא מבקשת, להתפלל חזק,
ויחד הפרחנו בועות סבון צבעוניות שיגיעו גבוה גבוה
עד לעננים, עד לשמים, עד לאבא כרמי.
יום המשפחה זו הזדמנות לעצור ולהודות על המשפחה הזו שיש לנו.
נכון, לפעמים אין מתסכל וכואב ממנה ולרוב האתגרים וההתמודדויות הכי משמעותיות מגיעות במרחב הזה.
אבל לרוב היא מאפשרת לנו צמיחה והתפתחות, למידה ומודעות ובעיקר תרגול של אינטימיות ובעיקר אהבה.
יום המשפחה שיוצא היום יחד עם ראש חודש אדר מזמין להתבונן גם ברגעי השמחה והאושר הכי נקיים,
צלולים ומרגשים שיש לכולנו באלבום התמונות הפנימי שלנו.
כי "משפחה זה מקום בו מרגישים שייכים, משפחה זה הבית שלא שוכחים.."
מיכל