אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

 

מישהי שאלה אותי אתמול: איך את רואה טוב בכל דבר? איך את מלאה בתקוה ואמונה?

תיקנתי אותה מיד. לא בכל דבר ובטח לא מיד.

וכן, כמו בשאר העיניינים של החיים – מדובר בעבודה. לפעמים מאד קשה ומנוגדת לטבע שלנו ולמה שהאגו מבקש.

הוא, זקוק למזון שלו שמורכב בדרך כלל מדרמה עסיסית, כזו שלפעמים כל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט. תמיד ההתעסקות איתו משאירה אותי מרוקנת והרבה אחרי שהוא נעלם – ענני האבק שהשאיר אחריו עוד יכולים להקשות על הנשימה.

את הבחירה הזו, לראות טוב ומתוך משקפיים של אמונה ותקווה, סיגלתי לעצמי כילדה קטנה. ותיכף  אמנה בפניכן שלושה ממקורות ההשראה העיקריים שלי אבל לפני זה –

למה בכלל הייתי צריכה את זה?

גדלתי בתוך מציאות מורכבת של גירושים. (אולי כדאי לוותר על התוספת של מורכבת כאן. מורכבות היא מובנית בתוך כל סיפור של גירושין באשר הוא) אז, בתל אביב של סוף שנות ה70 ותחילת ה-80, כשהחלפתי ספרים בשקיקה בספריית אריאלה גיליתי שהמשפחה שלי נקראת, בתקופה שלפני הפולטיקלי קורקט –  "משפחה הרוסה". למילים יש אימפקט חשוב וחזק בעיצוב החוויה שלנו ובדרך בה אנחנו רואות את המציאות שלנו.

מה יכולתי לעשות עם המונח הזה? לא הרבה. רק לנסות ולקבל מקורות השראה של מציאות שיש בה תקוה וצמיחה. בדיוק ההיפך מהמשפחה ההרוסה שקראתי עליה. מזל שהיו שם עוד כמה ספרים בספריית אריאלה, שחלקם היו חלק מהספרייה הפרטית שלי עד היום.

פוליאנה –

באמת שברור לי, שאם היתה חיה היום, היתה הופכת להיות המנטורית הגדולה מכולן ומטפלת בחסד עליון. כילדה שהתיתימה מאמה בגיל צעיר – רגישותה לסבל ולכאב היתה גבוהה. כדי להקל עליה המציא אביה את "המשחק" – והוא למצוא בכל דבר משהו טוב: בזבוב טורדני, במאכל שלא סובלים וחייבים לאכול וכמובן בדברים הכואבים של החיים כמו אובדן וכאב. פוליאנה מתיימת גם מאביה ומגיעה לחולל בכוח אהבתה וראיית הטוב שלה שינוי בחייהם של האנשים בסביבתה של דודה פולי העשירה והקרה שאוספת אותה לביתה מתוך הכרח.

איזו מורה ענקית היתה לי פוליאנה. המשחק הפך להיות לגמרי המשחק שלי. עד היום אני שולפת אותו ברגעים לא קלים. היום אני יודעת ש"אין רע יורד מלמעלה", זה פשוט אני שלא מסוגלת לראות לפעמים את הטוב. אז לפעמים, כמו פוליאנה, צריך לחפש ממש ולהתאמץ ולנחש. תמיד אפשר למצוא משהו קטן וטוב שמשנה את החוויה כמעט מיד. מניסיון.

לורה אינגלס (וכל משפחת אינגלס היקרה)

לפעמים כשרות הקטנה שלי מבקשת צמות לביה"ס – אני יכולה לשבריר שניה לראות את לורה אינגלס רצה ומדלגת לקראתי בפתיח של הסדרה שהיתה אהובה עלי מכל:"בית קטן בערבה". בכל רביעי בחמש וחצי היתה נשמעת המנגינה האהובה של הסדרה מכל המרפסות ברחוב בו גדלתי בתל אביב. לורה התמימה, החכמה, המתבוננת – סיפרה את סיפור המשפחה המתיישבת שלה במערב ארצות הברית. עד היום אני אסירת תודה לכל משפחת אינגלס על ההתמודדויות שלהם ועל הערכים שהביאו לחיי – אמונה, אהבה, משפחה, חברות. הפוך, הפוך ממשפחה הרוסה – ארוחות משפחתיות מסביב לשולחן, הורים נוכחים בלי שיעור אחד בביה"ס להורים ובלי צילו של מושג אחד בפסיכולוגיה התפתחותית. אין ספק שהם הביאו לי געגוע למציאות שלא הכרתי ושאיפה – לעשות כזה כשאגדל.

1000 זמר ועוד זמר –

אני לא זוכרת איך הגיעו אלי הספרים בסדרה הזו כבר בכיתה ו', שכללו שירים ידועים מתקופות שונות. את המילים האלה כתבה לאה נאור ושרה חוה אלברשטיין. לא רק בטיולי כיתה באוטובוס, גם בחיים עצמם, הייתי מוצאת את עצמי שרה ומדקלמת את המילים:

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא 
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם 
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים 
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים 
לא לקמץ בחיוכים 
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב 
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם 
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב 

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס 
אך בזהירות לא להרוס 
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר 
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים 
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

 

אז גם הבוקר עלתה השמש וגם הבוקר חדשה היא,

אפשר לרקום חלום נפלא גם ביום החם הזה של יולי

ולדעת שהכל יהיה עוד טוב יותר ודאי –

וכבר – אם נמצא טוב בכל התמודדות שלנו.

כמו תמיד אשמח לתגובות ולשיתופים שלכן,

באהבה

מיכל

13 תגובות
  1. מיכל הגב

    ב"ה

    מיכל יקרה,

    תודה רבה על מייל מקסים !

    כל כך כיף וממלא לקרוא מכתב כזה על הבוקר.

    שיהיה לך יום מבורך
    מיכל⁦❤️⁩

  2. מירב הגב

    בוקר אור מיכלי,
    איזה יופי לקרוא את המייל הזה במקרה הבוקר או שלא,
    אני מתמודדת עם הבן הקטן שלי שחווה חרדות ופחדים לא פשוטים והחלטתי לטפל ולרפא אותו בעזרת החלפת המחשבות, כסיסמא שקבענו: לא יכולות להתקיים שתי מחשבות בו זמנית בראש.
    לכל מחשבה שלילית אנחנו מכניסים את ההיגיון ונותנים מקום למחשבה חיובית להיכנס.
    בדומה למה שכתבת אני מלמדת אותו להסתכל על החיים בחיוב ולהיזכר בעיקר בחויות משמחות, פשוט מאמנים את המוח לחשוב רק לחיוב.
    תודה רבה שחיזקת אותי ואת הדרך שלי עם הבן שלי.

  3. מירב הגב

    תודה שחיזקת אותי הבוקר, זו בדיוק הדרך שאני פועלת לטפל ולרפא את הבן הקטן שלי שסובל מחרדות ופחדים.

  4. michal הגב

    כמה חשוב מה שאת מלמדת אותו! כל כך חלקלק המדרון הזה של להיכנס לחרדות ופחדים.
    ישר כוח ותודה על השיתוף המעצים!

  5. אתי כחלון סומך הגב

    כאופטימית מלידה הבנתי מזמן שאני חייבת לדאוג רק מדברים שיש לי שליטה עליהם.כל השאר אני מניחה ליקום/אלוהים לעשות את שלהם ,ומאמינה בטוב.
    וכן בכל יום אפשר למצוא משהו חיובי.

  6. איילה הגב

    מיכל יקרה, לקרוא את המייל הזה היה כמו להתחבר למסיכת חמצן…
    לשאוף שוב אל הריאות את מה שכל כך מילא גם אותי בתקווה, אופטימיות וציפייה לטוב
    אי שם בשנות השבעים-שמונים הרחוקות…בית קטן בערבה (את זוכרת שלורה היתה ממש מדברת
    עם ה' כל ערב לפני שהלכה לישון? ), השירים, הספרים … ובכלל התמימות היפה שהיתה בהרבה תכנים
    בכלל לא דתיים…
    זה כל כך מדהים לראות איך ה' דאג לחזק ילדות קטנות במציאות לא פשוטה (וכן, גם מציאות חיי כילדה לא היתה
    קלה,למרות שלא היו גירושים) – ועשה את זה בשפה שהן מבינות,דרך מה שמקיף אותן…איזה טוב ה'.
    אוהבת,איילה.

  7. שפרה הגב

    מיכל היקרה

    את מדהימה ומיוחדת.

    תודה על השיתוף

  8. צפיה הגב

    תודה רבה על מייל מחייה ומעצים!

  9. שרון אדם הגב

    מיכלי יקרה – ילדה אישה נשמה גדולה – התחברתי והזדהיתי עם כל מילה ובעיקר עם הילדה הקטנה שזקוקה לסדר אהבה ובית חם. זו שממציאה את המציאות שלה כל בוקר מחדש ובוחרת ביש! באור! ביופי! בנתינה באהבה. כל שניה ״ובחרת בחיים בין הקללה לבין הברכה״
    תבורכי יקרה

השארת תגובה ל-שפרה

ביטול