זה היה ביפו, בגן הפסגה ולמרות שעברו 26 שנים מאז – אני זוכרת איך צעדנו יחד ואיך התרגשנו יחד בזמן שהרב קידש אותנו אפילו שלא לגמרי היינו מחוברים למה זה אומר ואת הרגע הזה שהשיר של לואי ארמסטרונג "איזה עולם נפלא" התנגן לו.
בס"ד
כבר ארבע וחצי שנים שאתה לא כאן וגם לפני זה, אם להיות כנה, לא לגמרי חגגנו.
אולי בשנים הראשונות עם מייקי ודרורי כשהכל היה בהתחלה.
ואני רוצה להודות לך, על הזכות לאהוב אותך ולהיות אהובה על ידך,
שום דבר מאינספור הרגעים שחלקנו יחד אינו מובן מאליו.
כל השבוע הזה, זמן סוכות,
אני משתדלת במצוות "ושמחת בחגך" ולרוב מצליחה.
באמת.
אולי מלבד הרגע של ההלוייה של הדסה יובל ע"ה, אמא של ערן וגילי האהובים,
שמעולם לא פגשתי אבל כולה היתה אהבה וחמלה,
כמו שהספיד אותה בעלה, צבי, בן ה-94 בדמעות,
כמו שהרגישו בעיניהם של האנשים שעמדו מסביב לקבר הטרי בחול המועד סוכות.
שם, בבית העלמין, ראיתי מה זו אהבה ואיזו זכות לזכות בה – בבריאות ובחולי עד זקנה.
אבל דווקא עכשיו, כשכבר כל תבשילי השבת מוכנים ומחכים שתכנס,
אני מרגישה התרחבות הלב ואהבה,
זה כנראה אתה שמזכיר לי כמה רחב יכול הלב להיות
וכמה אפשר לאהוב ולצור חיים חדשים שלא היו שם קודם אפילו בחלומות ובתפילות.
והשבת הזו, שבת בראשית,
היא ההתחלה של הכל וזו ההזמנה הגדולה של בורא עולם
להשתתף איתו יחד במעשה הבריאה, שכולה אהבה וטוב.
מברכת כל אחת מכן בריפוי הלב,
באמונה תמימה שהכל אפשרי ומדויק בשבילי,
ושנזכה להרחבת הלב אחרי הההתכווצויות של הכאב.
תנשמי את הטוב הזה שעכשיו,
כי השבת, שבת בראשית,
כל מה שתכווני ותחשבי על עצמך ועל חייך – יהיה בך השנה.
זו הראשית, ההתחלה.
"איזה עולם נפלא". שבת שלום של אהבה.
מיכל כהן-חי