שתי שאלות מביכות שאפרת שאלה אותי

 

שתי שאלות עליהן נשאלתי,

בראיון האישי שערכה איתי אפרת שטרן

בבית ובמטבח שלי ושפורסם לפני יומיים בערוץ הידברות

(ושראו אותו כבר יותר מ-2000 נשים!),

הביכו אותי במיוחד….

האחת היתה על גירושי ההורים שלי

והשניה על מה התפרק לי באמת אחרי שהתאלמנתי.

כשכרמי ז"ל נפטר – חזרתי למקום של הילדה שהייתי, זו שמסתובבת בעולם וחסרה.

זו שרעבה למשפחה "רגילה".

הייתי תולעת ספרים ובכל יום רביעי הייתי הולכת לספריית אריאלה

בתל אביב בה גדלתי ומחליפה את הספרים שלי.

ברבים מהספרים שבחרתי, היו התמודדויות של ילדים עם מציאויות חיים לא פשוטות

אבל בכל אלו שהתעסקו בפרידה וגירושין – המושג "משפחה הרוסה" הופיע.

בתל אביב של אז, היו 2-3 ילדים בכיתה שהוריהם היו גרושים.

אני הייתי אחת מהם וזה לא היה קל.

הרגשתי אחרת, שונה.

ואיך מרגישה ילדה שקוראת שהמשפחה שלה "הרוסה"? מה זה אומר עליה? שגם היא?..

כשפגשתי את כרמי, בעלי הראשון,

החלום הזה של משפחה כזו טובה ורגילה – בית יציב עם ילדים ואהבה

התעורר בתוכי חזק ועשינו את זה – עם כל המכשולים והאתגרים שפגשנו בדרך.

הבאנו לעולם 4 ילדים מופלאים – והיחד הזה שבנינו – היה כל עולמינו.

ברגע שהבנתי ואולי עוד רגע לפני שהבנתי את מציאות חיי החדשה, אלמנה, חד הורית,

יתמותם של ילדי – חזרתי למקום הזה של הילדה שהייתי.

זו שמסתובבת בעולם רעבה, מבקשת, זו שבאה ממשפחה אחרת, "הרוסה".

חלק ממה שאנחנו פוגשות בתוך המשבר זו החוויה המבהילה

של ההגנות שלנו שקורסות ושל מציאות החיים המשתנה לבלי הכר.

השדים מגיחים מהארון – חוסר ביטחון, דימוי עצמי, טראומות עבר.

ואצלי זה היה חזק.

היו לי שאלות לא קלות – אז, ללא מענה – האם כל עבודת המודעות שעשיתי כל השנים

לא באמת חיזקה את השורש שלי? ומה עושים כשהחלום מתרסק?

האם יש לי סיכוי לחלום חלומות חדשים בכלל?

 

אולי אחד הדברים המשמעותיים בבחירות שלי באותה תקופה,

היתה ההחלטה לא לברוח.

לא לברוח ממה שעולה, גם אם מה שבא זה כואב. נורא כואב.

נתתי לזה לעלות, כתבתי את זה, דיברתי את זה, בכיתי את זה

שהיתי שם מספיק זמן כדי להבין את החור הגדול שבלב שלי ורק אחר כך, לאט לאט ,

התחילו הצעדים של הריפוי והבירור איזו מציאות חיים וזוגיות אני מבקשת.

כמה זמן זה יקח לי? לצאת מזה? אני נשאלת הרבה בקליניקה ובהרצאות שלי.

והתשובה (המתסכלת) שלי: כמה זמן שזה יקח.

לא מאמינה בסיסמאות, בלשים בצד, בלמהר את זה.

כן, לגשש אחרי המתג שמדליק תקוה בכל מצב,

שמזכיר שהכי חשוך לפני עלות השחר, ושבכל בוקר מפציעה שמש

גם אם היא מכוסה בענני גשם כבדים.

הראיון הזה צולם ממש אחרי כנס חלה באהבה,

ועוד לפני שהתחתנתי עם ישי.

הסיפור החדש שאני מבשלת,

מעניק לי אפשרות להתבונן על הדרך שאני עשיתי ושאני עוברת יחד עם נשים רבות.

מוזמנות להיכנס ולצפות בראיון https://www.hidabroot.org/video/212170

ולעקוב אחרי המיילים והבלוג בהם אשתף גם מזה.

מפגש חלה באהבה יתקיים בקרוב ממש – התגעגעתי.

בראשון ייצא תאריך מסודר לקראת סוף חודש שבט, נקיים מפגש חגיגי

ובקרוב מאוד מפגש מיוחד לקהילת מסע אישה!

 

שבת שלום ואהבה

מיכל

WhatsApp Image 2019-01-10 at 14.08.29

השארת תגובה