"תודה על טעויות, תודה גם על קשיים שמגלים לנו כוחות שמתחבאים עמוק בפנים"

אני ממש זוכרת את המשפט הזה כשכתבנו אותו,

מאיה (חנוך) ואני

ליד השולחן הארוך במטבח

"תודה על טעויות, תודה גם על קשיים

שמגלים לנו כוחות שמתחבאים עמוק בפנים" (תפילילה)

המשפט הזה קופץ לי כשאני יושבת מולה בקליניקה

 

היא מתמודדת עם ניסיון לא פשוט,

ובפעם הקודמת כשנפגשנו,

ראיתי את הגוף שלה מתוח

וחשבתי על הסיפור בו הילד הקטן מכניס אצבע

לתוך חור שהתגלה בסכר

כדי להציל את הכפר שלו מהצפה.

 

וזה כואב וקשה להחזיק את הכל

או לפחות לחשוב ולהרגיש שאת מחזיקה את הכל

שבלעדייך הדברים יתמוטטו ויתפרקו

והכיווץ הזה.. והאצבע הכואבת מהמאמץ

 

אני מבקשת ממנה רגע לעצום עיניים

מוסיקה שמגיעה אל חדרי הלב כבר מתנגנת

ולאט, בעדינות, דרך המילים שמגיעות מעצמן

ונשימה, והתבוננות

אני רואה איך היא שוקעת קצת ומרפה עוד קצת

 

בסיום הדקות הללו היא צוללת לכתיבה במחברת שלה –

ו"המה שלומך" הרגיל ואולי המזמין תשובה ידועה מראש –

כבר מרגיש ונשמע אחרת

 

אני רוצה להיות במקום של הטוב, של להודות אבל אני כל כך לט

היא לוחשת

קרן שמש נכנסת לקליניקה שלי

כוסות התה שלנו מונחות על השולחן הקטן

אני מחפשת דלת קטנה להכנס דרכה

 

ואז המשפט הזה.

אני אומרת לה

"תודה על "תודה על טעויות, תודה גם על קשיים

שמגלים בנו כוחות שמתחבאים עמוק בפנים

והיא אומרת. תודה באמת תודה על הכוחות האלה שגיליתי

תודה על הרצון שלי שמתבהר, תודה על החלומות שלי, תודה..

 

כשאנחנו בהודיה – משהו מיד מתרחב.

המציאות לא השתנתה. הניסיון – אותו הניסיון

אבל משהו בתוכינו התרחב ונפתח

למרחב אחר.

 

זה לא מובן מאליו והרבה פעמים צריך להיזכר בזה

אבל כשהיא יצאה הבוקר מהקליניקה שלי –

הרגשתי את האנרגיה שלה רכה יותר ומקבלת,

נשית יותר ומבורכת.

ומה איתך ברגע הזה? על מה את יכולה לעצור ולהודות ברגע הזה?

מוזמנת לשתף אותי כאן למטה

שלך,

מיכל