שאלות ותשובות בדרך לסיפור שלנו

 

"למה דווקא עכשיו"? שאלתי אותה ברכות

חבילת הטישו הכמעט מלאה שנחה על השולחן בתחילת הפגישה היתה כבר כמעט וריקה

"למה פנית לטיפול דווקא עכשיו"?

את אמא שלה היא איבדה כשהיתה נערה צעירה. היא נפטרה מסרטן והשנים שבאו לאחר מכן לא היו קלות. לפני שנים ספורות חוותה עוד אובדן ומאז התחושה שהדברים מתפרקים.

הרבה שאלות לא מניחות לה. שאלות קיומיות, של זהות, של קשר עם בורא עולם, של קשרים עם אנשים קרובים. "מה לא בסדר איתי"? שאלה.

"מכה על מכה" אמרתי לה. לפעמים אנחנו מקבלות מכה חזקה ואת כל מה שאספנו לפניה – ניסיון חיים, כוחות ותעצומות נפש – אנחנו מגייסות כדי להתמודד איתה – מהצד, וגם לנו, נראה שהתגברנו עד כמה שניתן "והמשכנו הלאה" אבל אז – אז מגיעה עוד מכה והכל נפרם. תפרים דקים של ניסיונות לחבר את הכל ולחיות בלי גוש הכאב והפחד מאובדן וממשהו שיקרה.

זה בדיוק מה שקרה לה. והשאלות? השאלות מעולות. הן הביאו אותה לבקש עזרה, הן חיבור אל המקום המבקש בתוכה, הן התחלה של ריפוי, הן רצון לחיות את החיים במלואם.

"אל תפחדי מזה". אמרתי. הן יהיו אבני דרך בדרך למפגש עם הכאב, בדרך לריפוי והתחדשות, בדרך לסיפור חדש.

כשאנחנו שואלות שאלות – אנחנו מזמינות מצב של הקשבה ומפנות מקום לתשובות שיגיעו אלינו.

אי אפשר לברוח מהסיפור שלנו, כל מה שנותר לנו הוא להתבונן בו באומץ ולברוא את המציאות שמתהווה מתוך הניסיון.

השארת תגובה