מאמרים של: michal

לרגעים איבדתי את זה לגמרי וגם תובנות לחזור לאיזון בימים האלה

לרגעים איבדתי את זה לגמרי וגם תובנות לחזור לאיזון בימים האלה

 

היו רגעים בשבוע האחרון שאיבדתי את זה לגמרי.

ימי הקורונה והמצב, ערערו אותי והביאו אותי למקומות לא פשוטים.

אני יודעת מעבודה עם מאות נשים בשנים האחרונות, שמצבים כאלה תמיד מוגברים אצל מי שחוותה טראומה. וטראומת האובדן, האלמנות והלבד שחוויתי בשנים האחרונות הרימה ראש.

אז הנפילה הזו קיימת וחשוב לי להביא את זה ככה גם לכאן ולא להציג "שהכל טוב".

אני לא במדרגה הזו בכלל. אני יותר ב"שבע פעמים יפול צדיק וקם"

נשאלת השאלה – אם הוא צדיק אז למה בכלל שיפול? והתשובה היא כי ככה זה בחיים.

החיים מלאים נפילות ונסיונות, גם למי שעובדת על עצמה כל הזמן.

אין ספק שמה שהבורא שהוא טוב ומיטיב מזמן לנו כאן הוא ניסיון. גדול. שאף אחת עוד לא התנסתה בו, וכולנו לומדות אותו ממש עכשיו.

זה ישר לוקח כל אחת מאיתנו גם לכוחות, המשאבים, העוגנים שלה

אבל גם לטראומות, לפצעי ילדות ולדפוסים שלנו,

גם אלה שכבר לא משרתים אותנו או לא טובים לנו או אלה שכבר חשבנו שנעלמו מזמן.

אז נופלים תמיד. אבל הענין אצל הצדיק – שהוא לא נשאר שם –

הוא פשוט קם. גם אם נפל עמוק, הוא לא נשאר שם.

גם אם קשה ממש לעשות את זה – הוא קם.

גם אם נפל 7 פעמים – בסוף הוא קם.

אני רוצה לשתף אתכן בכמה דברים שעזרו לי בימים האלה לחזור לאיזון שלי,

דברים שאולי יכולים לסייע גם לכן –

  1. להפסיק להתנגד למציאות. להפסיק להתנגד ללו"ז שהשתנה לגמרי, להפסיק להתנגד לזה שכולם בבית, לזה שאין לי זמן כמו שאני צריכה ורגילה לעצמי . לא לאבד כוחות בשחיה נגד הזרם. להרפות. לעבוד מתוך התנאים.
  2. למצוא את האדם שאפשר לדבר איתו – זה שיקשיב, יכיל, יקבל אותנו בנפילה, זה שלא נמצא כרגע מוצף בחרדה בעצמו (גם אם היה ויהיה עוד דקה) ושפנוי, אפילו לקצת, כדי להשפיע עליך רק טוב. (ותודה למאיה אהובתי)
  3. לנשום פנימה. להתפלל. לעשות מדיטציה ולמצוא שוב את נקודת השקט בתוכינו. את הסנטר הזה, שממנו אנחנו פועלות הכי טוב, ושהוא משתבש מכל ההצפה הרגשית וההצפה של המידע המבהיל הזה מסביב. למצוא את הנקודה הזו, זה ממלא ומאפשר להרחיב פרספקטיבה גם אם היא בורחת אחרי שניה בדיוק. אפילו להיזכר שהיא קיימת בתוכינו בימים האלה זה מספיק לגמרי.

אני תמיד אומרת ש"כל אישה צריכה מחברת משלה". גם מי שלא כותבת ספרים ואפילו לא כותבת בכלל – הרי לחשוב כולנו חושבות והרבה ולדבר גם, אז בדיוק ככה, מהמקום הזה וכמו שזה – לכתוב. להתחיל להתחבר לעצמינו, כדי להתחבר לנקודת האיזון, השפיות והיציבות ולהיות מסוגלות לתפקד, להעניק ולהיות בישוב הדעת גם בימים האלה.

בתקופה הקרובה, אשתדל לתת לכן, קהילה יקרה ואהובה שלי, קצת מהתובנות והכלים שאני משתמשת ומתרגלת יחד עם הנשים שאני מלווה (כרגע בשיחות טלפוניות בעיקר..) ומקוה שתוכלו לקחת מכך גם לכאן ועכשיו שלכן.

אז היום, יום ראשון ותחילת השבוע, אני מזמינה אתכן למצוא לכן מחברת אחת טובה, כזו שכיף לכן לכתוב בה ופשוט לשבת כ-10 דקות ולכתוב כל מה שעולה לכן בראש ובלב. (בהמשך אתן לכן הנחיות ספיציפיות – כרגע בואו נתרגל למצב ונתרגל ככה) למה דווקא מחברת, מתי לכתוב, מה בדיוק וכו – אכתוב בהמשך (מי שיש לה את הספר שלי "זמן שמים – עבודה רגשית ורוחנית לנשים" – יכולה לחזור ולהעמיק שם)

מוזמנות לכתוב לי במייל חוזר,

לנייד – 0502330764

או להצטרף לקבוצת הפייסבוק זמן שמים – המקום לעבודה פנימית נשית

שלכן, באהבה ובתפילה לימים בריאים וטובים

מיכל

דווקא בחורף – משהו קורה לך בפנים.. פוסט מחזק לט"ו בשבט

דווקא בחורף – משהו קורה לך בפנים.. פוסט מחזק לט"ו בשבט

 

אחד הדברים הכי קשים לנו, כשאנחנו במצב של התמודדות וקשיים,

היא התחושה ששום דבר לא משתנה בחיי,

שאין סיכוי שמשהו משתנה, ישתנה או יתחדש, ו

אם אנחנו בעיצומו של נסיון או משבר –

קשה להאמין שמתישהוא הכאב וקשיי ההתמודדות יחלפו.

ט"ו בשבט בא ומלמד אותנו יסוד חשוב בבריאה, ובעבודה הרגשית והרוחנית שלנו:

דווקא בזמן בו העצים עומדים חשופים, דווקא בעיצומו של החורף הקר –

אנחנו מברכות על הפירות, גם על אלה שלא רואים. עדיין.

ט"ו בשבט, הוא היום שנקבע כראש השנה לאילנות משום שביום זה מתחיל השרף לעלות באילנות.

כלומר, בתקופה זו של השנה מתחילים העצים להתעורר לחיים. עדיין אין סימני צמיחה.

העצים בשלכת ואין אף רמז לפריחה. אבל השרף מתחיל לעלות בעורקים. את זה אנחנו חוגגים.

מה אפשר ללמוד מזה?

גם כשאנחנו "בחורף", יש נקודת זמן, שבה השרף מתחיל לעלות בעורקי הנפש הפנימיים שלנו.

אמנם, סימן החיות הזו נסתר מן העין אבל אנחנו צריכות לדעת ולהאמין שהוא מתרחש בתוכינו,ויבוא היום – החורף יסתיים לו,

יגיע האביב ואחריו הקיץ בו יבשילו אי"ה פירות מתוקים בזמנם.

כבר עכשיו, בחורף, אפשר וצריך לברך על הפירות ולחזק את האמונה בתהליך הבריאה הכללית והאישית.

איזו הזדמנות יש דווקא ביום הזה של ט"ו בשבט?

איזו הזדמנות יש ביום הזה דווקא בשבילך?

בעל הנתיבות שלום זצוק"ל, כותב:

. "ידוע כי כל התחדשות בטבע מפעילה על התחדשות בנפש…

כי האדם עץ השדה והתחדשות היקום, כשכל הבריאה לובשת התחדשות,

משפיעה גם על גופו של האדם, וכל תקופת התחדשות מסוגלת ביותר להתחדשות בנפש,

שזהו עניין המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.

כל בוקר הוא זמן התחדשות הבריאה, וכוח ההתחדשות הזאת נותן ליהודי כח להתחדש,

כי כוחות הטבע פעילים בכוחות הנפש שבאדם…

..ראש חודש חידוש הלבנה הוא זמן של התחדשות, וכן ראש השנה הוא זמן של התחדשות  

והיום ט"ו בשבט הוא יום ראשון של האביב,

הרי שהתחדשות זו של הטבע פועלת בנפש לכל הרוצה להתחדש, ולכן יום זה הוא חג גדול וקדוש".

הרבי מסלונים מעניק לנו יסוד גדול שהוא מתנה גדולה:

משמעויותיו העמוקות של יום זה – ראש השנה לאילנות – אינן מההיבט ההלכתי הנוהג בו.

תאריך זה מקפל בתוכו את תמצית ההתחדשות, שהיא יסוד ושורש קיום האדם בעולמו הרוחני

כלומר היכולת שלנו להתחדש מתוך מצב של חורף בנפש, היכולת שלנו להתחבר אל כוח ההתחדשות בטבע

היא המעניקה לנו כוחות ליצור שינוי בחיינו

מה מעניק לנו כוח לצמוח?

משמעות, רעיון חדש, אמונה, תקווה, עניין מפנימיות התורה שמגיע ומחלחל לתוכינו, הם המעניקים לנו כוח לצמוח.

אחד מהסודות שקשורים בהזדמנות הוא להתחבר לזמן –

אם גם את מרגישה שהגיע הזמן שלך להתחדש, אם גם את מבקשת כוחות להתחדשות,

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע – הוא לעצור. להתבונן.

להתחבר ליום הגדול הזה, ראשית האביב, ראשית ההתחדשות 

ולדמיין איך השרף שעולה באילנות ומסמל את תחילת ההתחדשות בהם ,

עולה גם בליבך, פשוט כי את חלק מהבריאה.

מיכל כהן-חי אריעז

הכל אהבה. פרידה מתרין שלפי ז"ל

הכל אהבה. פרידה מתרין שלפי ז"ל

 

מעט 2300 בלילה, יום חמישי האחרון, דלת חדר השינה שלי נפתחת ונעמה, הבת האהובה שלי, מתמוטטת לתוכה בבכי שבור. הבנתי ישר שמשהו נורא קרה ולקח לי עוד קצת להבין שורדית התקשרה ואמרה שצריך לבוא לתל השומר, להפרד מתרין.
הלם. נוסעות לתל השומר. אין לה אויר. אני מנסה לעזור ותוך כדי לעכל בעצמי. רק חזרה מעשרה ימים בלונדון, דיברו ממש לפני, כן, כבר שנה וחצי של התמודדות עם סרטן אבל.. הלם.
ותל השומר, וחני.. נושמת בעצמי נשימה עמוקה. נכנסות.
פרידה. הכי עצוב שאפשר. אני רואה את נעמה שלי, שבורה, מנסה למצוא את המילים להגיד, להגיד את הקשר הנפלא שלהן מגיל 8 ולהפרד.
הדלת סגורה. אני לא שומעת.רק רואה אותן, יחד, בפעם האחרונה, כאן.
פתאום נזכרת איך כאבה לי הבטן. מצחוק. אני מבשלת פסטה במטבח בתל אביב, וליד השולחן החבורה הזו של הבנות המוכשרות והנהדרות, החברות מהקונסרבטוריון בשטריקר, ממקהלת בת קול ותרין מחקה מישהי, אחת המורות בביה"ס, אי אפשר לנשום מרוב צחוק. "היא תהיה שחקנית ענקית" אני אומרת לנעמה אז.
מלא זיכרונות של ילדה מהממת שהיא לגמרי בת בית אצלינו.
שבחיים לא נכנסה לקונפליקטים המתבקשים בין הבנות, שתמיד היתה עם רגישות על לסובבים אותה.
והאהבה הזו ביניהן. שתי ילדות מיוחדות. אהבה כזו שהכילה גם את החזרה בתשובה של נעמה בגיל 15, שידעה שיחות עמוקות והמון כבוד כל אחת לדרכה של חברתה, ובעיקר – את האובדן של כרמי, אבא של נעמה. בגיל 18 לא קל לקחת את זה מסביב, אבל ואובדן. אבל תרין לגמרי היתה שם בשבילה.
שישי לפני הצהריים, פרשת ראה, שבת ראש חודש אלול. זמן כל כך גבוה.
נשמה כל כך גבוהה.
ואיזו אהובה. איזו מסירות נפש של אמא שלה, ורדית ושל המשפחה. של אודי, בן זוגה האצילי והמדהים ושל כל החברים והחברות. וכמה כישרון, ודיוק ובהירות ואומץ המחלה הזו נסכה בה. בפסח האחרון זכתה בפסטיבל תיאטרונטו על ההצגת יחיד שלה שתיארה את ההתמודדות שלה עם המחלה, בדרך שרק תרין יכלה להביא לעולם. כשדיברנו בפעם האחרונה, היא ממש שמחה כשהזמנתי אותה להופיע השנה בכנס של חלה באהבה..
והבוקר הזה אני מבקשת מילים ואין
מילים לילדה המדהימה שלי, רק בת 24,
שאיבדה בגיל 18 את אבא שלה,
לפני עוד מעט שנתיים את חני וינרוט שהיתה כל כך משמעותית בשבילה
ועכשיו – את תרין, אהובת לבה.
וההבנה שהכל שזור, שהבחירה היא ממש ברגע הזה איך שנחיה את היום הזה
רק זה מגיע עכשיו.
הכל ממנו יתברך, ברחמים, באהבה,
כל העולם הזה
המפגשים שלנו עם האנשים סביבינו, המתנות שהם משאירים לנו,
הכל חלק מהפאזל שלנו,
הכל אהבה.

את מדהימה, את יודעת את זה?

נכנסתי אתמול ככה, ויצאתי אחרת לגמרי,

הרבה יותר מחוזקת ומאמינה.

תודה רבה!

מה הייתי עושה בלעדייך??

מיטל

 

יעוץ

יעוץ

כשאנחנו חוות בלבול, תחושת תקיעות, או חוסר אונים.
כשאנחנו חוות את הבטן שורפת מתחושה של החמצה.
כשאנחנו חוות פרידה, אובדן, זעזוע או שבירת אמון.
כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא יכולות להתמודד עם הנסיון,
מרגישות שהשחיקה קשה ושהחלומות מתרחקים…
שמזמן לא עצרנו להקשיב ללב שלנו, למה שהוא מספר לנו,
לרצונות שלנו

כשאנחנו מרגישות שהגיע הזמן לבחור, להתחיל ולחיות סיפור חדש..

מכלקושי ו משבר אפשר לצאת להזדמנות חדשה ומרגשת
מכל משבר אפשר ללדת את עצמינו מחדש,
לקלף עוד קליפה, להתקדם עוד קצת,

כן, זה נראה לך כמו סיסמאות כרגע, וכן – זה לא קורה ביום אחד,

יהיו דברים שתצטרכי לפגוש, מקומות שתעברי בתוכם,

כדי לחיות את החיים במלואם צריך להפסיק לפחד. להפסיק לפחד להסתיר,

לחיות על יד, לא להגיד לעצמי את האמת .

יחד, במסע משותף, תלמדי להתבונן פנימה בדרך שתקדם אותך

תפגשי פשטות, אהבה, חלומות שמבקשים שתחיי אותם, אמונה, הכרת הטוב ושמחה.…

25 שנים של עבודה בתחומי חינוך מיוחד , טיפול והעצמת נשים.

12 שנים בקליניקה נעימה ומזמינה
פוגשת מיכל נשים בתחנות שונות במסען הפרטי
שרוצות לעבור מהמשבר לסיפור אחר,
להתקדם ולקבל כלים שיתנו להן כוח להתחדש ולגדול

את מוזמנת לקבל השראה וכלים לחיות סיפור חדש וללדת חיים חדשים ומלאים

ולקרוא המלצות מנשים בדף ההמלצות כאן במסע אישה.

הטיפול בקליניקה בבני ברק ומכל מקום בעולם (פגישות טלפוניות וסקייפ).

מחכה לך ב 050-2330764

על הנסיון של מיכל:

B.ed בלימודי חינוך מיוחד ועבודה בביה"ס יחיד ומיוחד המתמחה בהפרעות נפשיות ואוטיזם
לימודים תלת שנתיים לתעודת מנחת קבוצות מוסמכת עם התמחות בזוגיות מטעם "מכון מעגלים"
לימודים דו שנתיים לתעודת "מנחה במשפחה" מטעם מכון מעגלים בראשות ד"ר נירה כפיר והמחלקה לחינוך מבוגרים במשרד החינוך
תואר שני בהצטיינות ביעוץ ופסיכותרפיה בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל

לימודי הדרכת כלות והבית היהודי

לימודיתרפיה בבישול למטפלים באוניברסיטה העברית בירושלים

לימודי העמקה בתרפיה בבישול בסמינר הקיבוצים בתל אביב

 

שרון

שרון

את מיכלי שלי קיבלתי במתנה ענקית באמצע החיים , אחרי תקופה משמעותית וקשה , מגיל 15 עברתי מפסיכולוגיות לפסיכולוגים למינהם… ולא מצאתי את עצמי עד גיל 22 בערך, היו לי מלא שאלות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , אף אחד באמת מכל המטפלים לא עזר לי … הייתי יוצאת בטוב ואחרי רגע לא טוב .
עד שאימי מורתי היקרה קראה את נפשי , את כאבי , שאלה אותי אם אני יכולה לתת עוד צ׳אנס למישהי מקסימה כל כך !
וכמובן שבהתחלה לא היה לי כוח ולא רציתי לתת לאף אחד עוד צ׳אנס , עד שברגע אחד שראיתי את מיכלי שלי דרך סרטון , אמרתי לעצמי
רגע רגע.. יש כאן חיבור טוב
ומשם מהשיחה הראשונה, מהפגישה הראשונה.. הדברים התחילו להתפתח , לצמוח, לזוז לקבל תנופה שונה לגמרי , נעשה שינוי בי קיצוני!
כל כך חלמתי עם מיכל , היה לנו חיבור חלומי, כמו שהרגשתי והגענו ונגענו בחלום – היום אני בת 26 ואני חיה בחלום , ברור שאנחנו מלאי ניסיונות קשים ו ומתבגרים ולומדים אבל זה הרבה הרבה בזכות זה שמיכל נשלחה אלי כמלאך, שליחה מהממת מהשם יתברך . מיכלי תודה על הכל מכל כל ❤

שאלות ותשובות בדרך לסיפור שלנו

שאלות ותשובות בדרך לסיפור שלנו

 

"למה דווקא עכשיו"? שאלתי אותה ברכות

חבילת הטישו הכמעט מלאה שנחה על השולחן בתחילת הפגישה היתה כבר כמעט וריקה

"למה פנית לטיפול דווקא עכשיו"?

את אמא שלה היא איבדה כשהיתה נערה צעירה. היא נפטרה מסרטן והשנים שבאו לאחר מכן לא היו קלות. לפני שנים ספורות חוותה עוד אובדן ומאז התחושה שהדברים מתפרקים.

הרבה שאלות לא מניחות לה. שאלות קיומיות, של זהות, של קשר עם בורא עולם, של קשרים עם אנשים קרובים. "מה לא בסדר איתי"? שאלה.

"מכה על מכה" אמרתי לה. לפעמים אנחנו מקבלות מכה חזקה ואת כל מה שאספנו לפניה – ניסיון חיים, כוחות ותעצומות נפש – אנחנו מגייסות כדי להתמודד איתה – מהצד, וגם לנו, נראה שהתגברנו עד כמה שניתן "והמשכנו הלאה" אבל אז – אז מגיעה עוד מכה והכל נפרם. תפרים דקים של ניסיונות לחבר את הכל ולחיות בלי גוש הכאב והפחד מאובדן וממשהו שיקרה.

זה בדיוק מה שקרה לה. והשאלות? השאלות מעולות. הן הביאו אותה לבקש עזרה, הן חיבור אל המקום המבקש בתוכה, הן התחלה של ריפוי, הן רצון לחיות את החיים במלואם.

"אל תפחדי מזה". אמרתי. הן יהיו אבני דרך בדרך למפגש עם הכאב, בדרך לריפוי והתחדשות, בדרך לסיפור חדש.

כשאנחנו שואלות שאלות – אנחנו מזמינות מצב של הקשבה ומפנות מקום לתשובות שיגיעו אלינו.

אי אפשר לברוח מהסיפור שלנו, כל מה שנותר לנו הוא להתבונן בו באומץ ולברוא את המציאות שמתהווה מתוך הניסיון.

מיכל יקרה,
הגעתי אל פתחך בתקופת שבר בחיי.
עצבות עמוקה לאחר גירושין ותחושה שאין לי מקום בעולם.
ברגע שדרכה רגלי בקליניקה החמימה והמרגיעה שלך הבנתי שהגעתי. בלי ספקות וודאות גמורה.
תחושה של בית עטפה אותי מיד, יחד עם החיבוק החם שלך, כוס התה שחיכתה לי והעיניים הבאמת אוהבות.
בכל פעם שהגעתי הרגשתי כמו ברחם לשעה קלה, עטופה, מובנת, מוכלת ומתפתחת לאיטי.
נגענו יחד בנקודות הכאב, הנחנו לדמעות לשטוף אותו החוצה, ואת בעדינות, בידך הרכה, חוכמתך ואוזנך הרגישה כיוונת אותי בחזרה אליי והחוצה.
הענקת לי במתנה מתנה ענקית. אהבה ללא תנאי שאיפשרה לי לחזור לנשום סדיר, לחזור להאמין בעולם ולדעת שיהיה בסדר.
אצלך למדתי לראשונה את המושג להיות אהבה. איתך סימנתי אותו כיעד. הוא מלווה אותי מאז יום יום, דקה דקה, ולא כקלישאה.
אני עדיין לומדת, חוקרת ומבקשת ללמוד אותו ואותי בידיעה שזו מתנת חיים.
באחד המפגשים שזכור לי היטב ושינה את חיי הגעתי שוב שבורה מול המציאות.
 כואבת את הסיפור שלי בפעם המיליון, נשאבת לבור השחור שהיה כרוי לפתחי תדיר ורק מחכה ליחס.
 ואת, ברגישות אינסוף, בעיניים אוהבות ובבטחון מלא התעקשת לא להאמין לי, ביקשת להרחיב יחד את נקודת המבט.
זה כאב, לצאת מהאזור המוכר. אני זוכרת שביני לביני התרעמתי, איך את לא רואה את כל הכאב.
לקח לי כמה זמן לעבד ולהבין שאת צודקת. שאני לא רואה הכל, שהזרקור שלי מכוון לכיוון אחד.
שם החלטתי להניח את הסיפור שלי מאחור.
להפסיק להניח לו לנהל אותי, לקחת בעלות על חיי.
זו מתנה ענקית ומשמעותית נוספת שרק את מתוך המרחב הרחמי האוהב שלך יכלת להעניק לי.
זרע יקר שנזרע אז ומבקש להמשיך לצמוח.
אין ספק שמפגשי חלה באהבה היוו מרחב משלים ועיגנו בי את תחושת הבית.
ריח החלות ריפא את הלב (ועדיין) והמפגש הנשי המעצים תמיד נגע בנקודה שזקוקה לריפוי.
בזכות המפגשים הללו שבתי לאפות חלות בביתי. אין לי מילים כדי לתאר את החדווה והמרפא שזה העניק לי ולילדי. שוב תחושה של בית.
אני מרגישה שהמילה בית טבועה בך,
שיש בך את היכולת הקסומה לעשות בתים כאלה בתוך לבבות והחוצה.
את היכולת לחבר, לאהוב, לאהיב.
מודה לך אהובה על שליחותך עבורי,
את מתנה גדולה שאין לי די מילים כדי להודות עליה.

״אני מצטערת, פסיכולוג לא יוכל לעזור לך, את צריכה שילוב של פסיכיאטר ואולי אפילו כדורים.״
אם לא היתי אישה חזקה, לשמוע משפט כזה מאשת מקצוע מוסמכת מטעם הקופה כנראה היה שובר אותי.
״אני חושבת שאין לי את הכלים לתת לך, אנסה להמליץ לך על מטפלת אחרת״ ועדין, לא מעט רגעים שבהם הרגשתי מקרה אבוד.
ברקע גירושים מגבר מתעלל והפעם דוקא הקולות הנשיים ששמעתי בראש לאורך השנים, אל תשארי במקום כזה, תקומי, נשים למען נשים וכו. דוקא משם קיבלתי את הכי הרבה דחייה.
מישהי אחת מדהימה ישבה והקשיבה לי שלוש שעות. שבסופן אמרה לי יש לי שידוך מושלם עבורך! וכך הכרתי את מיכל
מכל הסיבות היא התאימה לי בדיוק. כאילו כל מה שתגיד ואמרה היה נתפר למרבדי הפצעים העמוקים שלי.
שנים של מפגשים עם פסיכולוגים ואנשי מקצוע גרמו לי לאבד אמון באנשי מקצוע ואפילו בעצמי.
היא היתה אחרת כי היא לא נתנה לי לשקוע, ידעה תמיד לשמור על הקשבה והכלה לצד פרקטיקה, הושטת יד אמיתית ועזרה לצד חיזוק באמונה ובעצמי.
הביטחון העצמי, הידע האמיתי והעיצות שנשענות על ידע ממשי ולא קלישאתי גרמו לי לפרוח מחדש.
מיכל עזרה לי להוציא מעצמי את הגירסה הטובה ביותר של עצמי. בין היתר זה גרם לי למשוך אנשים טובים יותר לחיים שלי, להיות אמא טובה יותר, לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני.
המפגש עם מיכל והטיפול איתה שינה לי את החיים מקצה לקצה. אני יכולה להבין בדיוק עכשיו מה הכוונה של ריפוי הנפש. וכל מה המסע שלי הפך להיות הכח שלי ונכסיי קדימה לאורך החיים
לי
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

 

מישהי שאלה אותי אתמול: איך את רואה טוב בכל דבר? איך את מלאה בתקוה ואמונה?

תיקנתי אותה מיד. לא בכל דבר ובטח לא מיד.

וכן, כמו בשאר העיניינים של החיים – מדובר בעבודה. לפעמים מאד קשה ומנוגדת לטבע שלנו ולמה שהאגו מבקש.

הוא, זקוק למזון שלו שמורכב בדרך כלל מדרמה עסיסית, כזו שלפעמים כל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט. תמיד ההתעסקות איתו משאירה אותי מרוקנת והרבה אחרי שהוא נעלם – ענני האבק שהשאיר אחריו עוד יכולים להקשות על הנשימה.

את הבחירה הזו, לראות טוב ומתוך משקפיים של אמונה ותקווה, סיגלתי לעצמי כילדה קטנה. ותיכף  אמנה בפניכן שלושה ממקורות ההשראה העיקריים שלי אבל לפני זה –

למה בכלל הייתי צריכה את זה?

גדלתי בתוך מציאות מורכבת של גירושים. (אולי כדאי לוותר על התוספת של מורכבת כאן. מורכבות היא מובנית בתוך כל סיפור של גירושין באשר הוא) אז, בתל אביב של סוף שנות ה70 ותחילת ה-80, כשהחלפתי ספרים בשקיקה בספריית אריאלה גיליתי שהמשפחה שלי נקראת, בתקופה שלפני הפולטיקלי קורקט –  "משפחה הרוסה". למילים יש אימפקט חשוב וחזק בעיצוב החוויה שלנו ובדרך בה אנחנו רואות את המציאות שלנו.

מה יכולתי לעשות עם המונח הזה? לא הרבה. רק לנסות ולקבל מקורות השראה של מציאות שיש בה תקוה וצמיחה. בדיוק ההיפך מהמשפחה ההרוסה שקראתי עליה. מזל שהיו שם עוד כמה ספרים בספריית אריאלה, שחלקם היו חלק מהספרייה הפרטית שלי עד היום.

פוליאנה –

באמת שברור לי, שאם היתה חיה היום, היתה הופכת להיות המנטורית הגדולה מכולן ומטפלת בחסד עליון. כילדה שהתיתימה מאמה בגיל צעיר – רגישותה לסבל ולכאב היתה גבוהה. כדי להקל עליה המציא אביה את "המשחק" – והוא למצוא בכל דבר משהו טוב: בזבוב טורדני, במאכל שלא סובלים וחייבים לאכול וכמובן בדברים הכואבים של החיים כמו אובדן וכאב. פוליאנה מתיימת גם מאביה ומגיעה לחולל בכוח אהבתה וראיית הטוב שלה שינוי בחייהם של האנשים בסביבתה של דודה פולי העשירה והקרה שאוספת אותה לביתה מתוך הכרח.

איזו מורה ענקית היתה לי פוליאנה. המשחק הפך להיות לגמרי המשחק שלי. עד היום אני שולפת אותו ברגעים לא קלים. היום אני יודעת ש"אין רע יורד מלמעלה", זה פשוט אני שלא מסוגלת לראות לפעמים את הטוב. אז לפעמים, כמו פוליאנה, צריך לחפש ממש ולהתאמץ ולנחש. תמיד אפשר למצוא משהו קטן וטוב שמשנה את החוויה כמעט מיד. מניסיון.

לורה אינגלס (וכל משפחת אינגלס היקרה)

לפעמים כשרות הקטנה שלי מבקשת צמות לביה"ס – אני יכולה לשבריר שניה לראות את לורה אינגלס רצה ומדלגת לקראתי בפתיח של הסדרה שהיתה אהובה עלי מכל:"בית קטן בערבה". בכל רביעי בחמש וחצי היתה נשמעת המנגינה האהובה של הסדרה מכל המרפסות ברחוב בו גדלתי בתל אביב. לורה התמימה, החכמה, המתבוננת – סיפרה את סיפור המשפחה המתיישבת שלה במערב ארצות הברית. עד היום אני אסירת תודה לכל משפחת אינגלס על ההתמודדויות שלהם ועל הערכים שהביאו לחיי – אמונה, אהבה, משפחה, חברות. הפוך, הפוך ממשפחה הרוסה – ארוחות משפחתיות מסביב לשולחן, הורים נוכחים בלי שיעור אחד בביה"ס להורים ובלי צילו של מושג אחד בפסיכולוגיה התפתחותית. אין ספק שהם הביאו לי געגוע למציאות שלא הכרתי ושאיפה – לעשות כזה כשאגדל.

1000 זמר ועוד זמר –

אני לא זוכרת איך הגיעו אלי הספרים בסדרה הזו כבר בכיתה ו', שכללו שירים ידועים מתקופות שונות. את המילים האלה כתבה לאה נאור ושרה חוה אלברשטיין. לא רק בטיולי כיתה באוטובוס, גם בחיים עצמם, הייתי מוצאת את עצמי שרה ומדקלמת את המילים:

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא 
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם 
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים 
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים 
לא לקמץ בחיוכים 
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב 
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם 
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב 

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס 
אך בזהירות לא להרוס 
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר 
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים 
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

 

אז גם הבוקר עלתה השמש וגם הבוקר חדשה היא,

אפשר לרקום חלום נפלא גם ביום החם הזה של יולי

ולדעת שהכל יהיה עוד טוב יותר ודאי –

וכבר – אם נמצא טוב בכל התמודדות שלנו.

כמו תמיד אשמח לתגובות ולשיתופים שלכן,

באהבה

מיכל